אפשר לדעת בדיוק למה אנחנו מגיבים כפי שאנחנו מגיבים  ועדיין להרגיש שמשהו לא משתנה. למה זה קורה? יש רגע שבו נדמה שהכול התחבר, את מבינה

יש רגע שבו כוח רצון כבר לא מספיק, כי התגובה המוכרת פועלת מהר יותר מההחלטה את יודעת בדיוק מה את רוצה לשנות, להפסיק לדחות, לא

מה גורם למעגל החרדה להתעורר מחדש ואיך אפשר להתחיל לשנות את התגובה אליו? היו ימים שבהם הרגשת שכבר יצאת מזה, הגוף נרגע, המחשבות נחלשו, התחלת

איך נוצר הפער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שהגוף עדיין מרגיש – ומה יכול לעזור לצמצם אותו את יודעת שאין כרגע סכנה – אבל

מה ידוע על ערפול מוחי, שכחה, קשיי ריכוז ועייפות קוגניטיבית לאחר טיפולים – ומה יכול לתמוך בשיקום את קוראת פסקה – ומגלה שבסופה את כבר

על הפער שבין סיום הטיפול הרפואי לבין החזרה לחיים – ועל פחד, עייפות, כאב והאמון בגוף שאולי עדיין לא חזרו יש רגע שמחכים לו במשך

על מערכת העצבים אחרי סרטן השד, דריכות, פחד מחזרת המחלה והפער בין מה שאנחנו יודעות לבין מה שהגוף עדיין מרגיש הטיפולים הסתיימו, הבדיקות תקינות, הרופא

שעות הלילה המאוחרות מגיעות, הבית כולו שוקע בשקט, אך עבור מחלימות ומתמודדות רבות בסרטן השד הלילה הופך לשדה קרב שקוף ומתיש. את שוכבת במיטה, העייפות

למה את יודעת שאין סכנה – אבל הגוף עדיין נדרך? למה את מחליטה שהפעם תציבי גבול – וברגע האמת שוב מרצה? למה את יודעת שאת

איך חוויות משמעותיות יכולות לעצב דפוסי תגובה שממשיכים להתעורר – גם כשהחיים כבר השתנו? לפעמים אנחנו יודעים שהמציאות השתנתה – אבל משהו בתוכנו עדיין מגיב