איך דריכות מתמשכת יכולה להשפיע על הגוף, הרגש, השינה והאנרגיה, גם כשהסכנה כבר חלפה לפעמים הדבר הקשה ביותר הוא לא מה שקרה, אלא שהאירוע כבר

החיבור בין הנפש, מערכת העצבים ומערכת החיסון יש רגעים שבהם הקשר בין הגוף לנפש מורגש כמעט בלי צורך בהסבר, תקופה ממושכת של מתח  והשינה משתנה,

על הפחד שהמחלה תחזור, הדריכות סביב הגוף והבדיקות, המחשבה ומה אם זה חזר? והאפשרות לצמצם את המקום שהפחד תופס בחיים. את יוצאת מהבדיקה, הרופא אומר

הטיפולים כבר מאחורייך, למה את עדיין לא קמה מהמיטה?, רק תנוחי עוד קצת והכול יעבור, או "אולי את פשוט צריכה להכריח את עצמך לצאת" –

מה קורה לעצבים בעקבות טיפולים מסוימים, למה התחושות יכולות להימשך גם אחרי שהכימותרפיה הסתיימה – ומה יכול לתמוך בשיקום ובהתמודדות הטיפולים הסתיימו, אבל בקצות האצבעות

מבט רחב על הקשר בין כאב, מערכת העצבים, עומס ורגש  ועל הגורמים שיכולים להשפיע על חוויית הכאב יש כאב שמתחיל מפציעה, דלקת או מחלה  וכשהגורם

כשעייפות נמשכת למרות המנוחה, כדאי להסתכל מעבר למספר שעות השינה ולבחון את התמונה הרחבה יותר יש עייפות שכולנו מכירות, יום ארוך, לילה קצר, תקופה עמוסה,

אפשר לדעת בדיוק למה אנחנו מגיבים כפי שאנחנו מגיבים  ועדיין להרגיש שמשהו לא משתנה. למה זה קורה? יש רגע שבו נדמה שהכול התחבר, את מבינה

יש רגע שבו כוח רצון כבר לא מספיק, כי התגובה המוכרת פועלת מהר יותר מההחלטה את יודעת בדיוק מה את רוצה לשנות, להפסיק לדחות, לא

מה גורם למעגל החרדה להתעורר מחדש ואיך אפשר להתחיל לשנות את התגובה אליו? היו ימים שבהם הרגשת שכבר יצאת מזה, הגוף נרגע, המחשבות נחלשו, התחלת

איך נוצר הפער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שהגוף עדיין מרגיש – ומה יכול לעזור לצמצם אותו את יודעת שאין כרגע סכנה – אבל

מה ידוע על ערפול מוחי, שכחה, קשיי ריכוז ועייפות קוגניטיבית לאחר טיפולים – ומה יכול לתמוך בשיקום את קוראת פסקה – ומגלה שבסופה את כבר