על הפחד שהמחלה תחזור, הדריכות סביב הגוף והבדיקות, המחשבה ומה אם זה חזר? והאפשרות לצמצם את המקום שהפחד תופס בחיים. את יוצאת מהבדיקה, הרופא אומר שהכול תקין, לרגע מגיעה הקלה, ואז, אחרי כמה ימים, מופיע כאב קטן בצלע, עייפות שלא הייתה אתמול, תחושה חדשה בשד, כאב בגב, כאב ראש שלא הכרת, והמחשבה מגיעה כמעט מיד, ומה אם זה חזר?
את יודעת שאין כרגע ממצא שמצביע על חזרת המחלה. את יכולה אפילו לומר לעצמך: הבדיקות תקינות. אין לי סיבה להילחץ. ובכל זאת הגוף מתכווץ. את מתחילה לבדוק את עצמך. מנסה להיזכר אם התחושה הייתה שם גם אתמול. אולי מחפשת מידע באינטרנט. אולי מנסה לא לחשוב על זה, ומגלה שהמחשבה דווקא חוזרת שוב ושוב. ואז עולה שאלה נוספת: אם הבדיקות תקינות, למה אני עדיין מפחדת?
לתופעה הזאת יש שם מוכר היטב בספרות המקצועית: Fear of Cancer Recurrence – FCR, פחד מחזרת הסרטן. FCR מוגדר כחשש, דאגה או פחד הקשורים לאפשרות שהסרטן יחזור או יתקדם. מחקרים וסקירות מראים שזהו אחד החששות הנפוצים בחיים לאחר סרטן, והוא יכול להמשיך להיות משמעותי גם לאחר סיום הטיפולים (Lebel et al., 2016; Simard et al., 2013; Luigjes-Huizer et al., .(2022 במחקר רחב שכלל נתוני משתתפים מ־46 מחקרים ומ־13 מדינות, 58.8% מהמשתתפים הגיעו לפחות לרמת FCR בינונית לפי נקודת החיתוך שנבדקה, ו־19.2% לרמה גבוהה.
הבדיקה יכולה לומר שהכול תקין כרגע. אבל תחושת הביטחון אינה תמיד חוזרת באותו רגע.
פחד מחזרה אינו פשוט עוד חרדה
אחרי סרטן השד, האפשרות של מחלה כבר אינה רעיון תיאורטי. היא קרתה. לפני האבחנה אפשר היה לחשוב: לי זה כנראה לא יקרה. אחרי האבחנה, קיים כבר ידע אחר: זה יכול לקרות. וזה יכול לשנות את האופן שבו אנחנו מתייחסות לגוף, לתחושות, לבדיקות ולעתיד.
פחד מחזרה גם אינו בהכרח פחד בלתי רציונלי. האפשרות של הישנות היא חלק מהמציאות הרפואית של מחלות סרטן מסוימות. השאלה אינה רק אם הפחד קיים, אלא כמה מקום הוא תופס, באיזו תדירות הוא מופיע ועד כמה הוא משפיע על החיים. מחקרים בנשים צעירות לאחר סרטן השד מצאו מסלולים שונים של פחד לאורך זמן: אצל חלק מהנשים הוא פחת, ואצל אחרות נותר ברמות בינוניות או גבוהות לאורך זמן (Schapira et al., 2022). כלומר: הזמן שעובר אינו תמיד מספיק בפני עצמו כדי לשנות את מה שהמחלה לימדה אותנו על ביטחון ואי־ודאות.
למה בדיקה תקינה מרגיעה, אבל לפעמים רק לזמן קצר?
בדיקה תקינה מספקת מידע רפואי חשוב. אבל היא אינה בהכרח משנה מיד את כל מה שנחווה בתקופת המחלה. אחרי אבחנת סרטן, תחושות גופניות שבעבר היו ניטרליות יחסית יכולות לקבל משמעות אחרת. לפני המחלה: כאב גב = אולי ישנתי לא טוב. אחרי המחלה: כאב גב = אולי זה חזר? לפני המחלה: עייפות = עבר עליי שבוע קשה. אחרי המחלה: עייפות = אולי משהו קורה? לפני המחלה: בדיקה רפואית = בדיקה. אחרי המחלה: בדיקה רפואית = אפשרות לקבל מידע שעלול שוב לשנות את החיים.
לכן ההקלה אחרי בדיקה תקינה יכולה להיות אמיתית מאוד, ובכל זאת לא תמיד להחזיק לאורך זמן. הבדיקה עונה על השאלה: מה ידוע מבחינה רפואית כרגע? אבל הפחד שואל לפעמים שאלה אחרת: איך אני יכולה לדעת בוודאות שזה לא יחזור? ועל השאלה הזאת אין בדיקה שיכולה לספק ודאות מוחלטת לגבי העתיד.
כשהפחד מתחיל לחפש ודאות
אחד האתגרים המרכזיים בחיים לאחר סרטן הוא המפגש עם אי־ודאות. אפשר להיות במעקב רפואי, לבצע את הבדיקות המומלצות, לדווח על תסמינים חדשים, להקפיד על הטיפול וההנחיות. אבל אי אפשר לקבל הבטחה מוחלטת לגבי העתיד, וכאשר אי־הוודאות קשה לשאת, אנחנו עשויות לנסות לצמצם אותה: לבדוק שוב את הגוף, למשש, לחפש בגוגל, לשאול שוב את הרופא, להשוות תסמינים, לקרוא סיפורים של נשים אחרות או לעקוב אחר כל שינוי קטן. חלק מהפעולות האלה יכולות כמובן להיות מוצדקות רפואית. ההבדל הוא במטרה ובמידה: האם אנחנו פועלות משום שיש מידע חדש שמצריך בירור, או משום שהפחד מבקש שוב לקבל ודאות , ואז יכול להיווצר מעגל: תחושה בגוף → מחשבה על חזרה → פחד → בדיקה או חיפוש מידע → הקלה זמנית → תחושה חדשה → הפחד חוזר. הבעיה אינה בעצם ההקשבה לגוף. הבעיה מתחילה כאשר הגוף הופך למרחב שנמצא תחת ניטור כמעט מתמיד.
כשכל תחושה בגוף הופכת לשאלה
כאן נכנס לתמונה מושג חשוב במדעי המוח: אינטרוספציה – Interoception. אינטרוספציה מתייחסת לתהליכים שבאמצעותם מערכת העצבים חשה, מפרשת ומשלבת אותות שמקורם בתוך הגוף, למשל דופק, נשימה, כאב, מתח, חום ותחושות פנימיות נוספות. זהו תחום מחקר רחב המחבר בין מידע גופני, ויסות פיזיולוגי, תפיסה, רגש והתנהגות (Critchley & Harrison, 2013; Khalsa et al., 2018).
אחרי סרטן, תשומת הלב לאותות האלה יכולה לקבל משמעות חדשה. לפעמים לא התחושה עצמה השתנתה. המשמעות שניתנת לה השתנתה. כאב קטן: אולי זה חזר. עייפות: ככה הרגשתי אז. תחושה בשד: אני חייבת לבדוק. כאשר תחושה מתפרשת כאיום, יכולה להופיע יותר עוררות, יותר תשומת לב לגוף ויותר צורך לבדוק. וככל שאנחנו מפנות יותר קשב פנימה, אנחנו עשויות להבחין ביותר תחושות. כך יכול להיווצר מעגל נוסף: תחושה → קשב → פרשנות → פחד → עוררות → קשב נוסף לתחושה.
חשוב לדייק: אין פירוש הדבר שהתסמין נוצר מהראש. תחושות גופניות הן אמיתיות, וחלקן דורשות בירור רפואי. במחקר של Hall ועמיתיו נמצא כי FCR גבוה יותר היה קשור למספר רב יותר של תסמינים גופניים ולמצוקה רגשית גבוהה יותר. מאחר שמדובר במחקר תצפיתי, הוא מצביע על קשר, ואינו מוכיח שהפחד יצר את התסמינים או שהתסמינים יצרו את הפחד (Hall et al., 2019).
למה הגוף יכול להגיב לפני שהראש מספיק להרגיע?
החוקר Joseph LeDoux והפסיכיאטר Daniel Pine הציעו מסגרת נוירוביולוגית המבחינה בין מערכות מוחיות המעורבות בזיהוי ובהפעלת תגובות הגנתיות מול איום לבין החוויה המודעת של פחד וחרדה (LeDoux & Pine, 2016) . ההבחנה הזאת עוזרת להבין חוויה מוכרת. אפשר לדעת: אין כרגע עדות לכך שהמחלה חזרה. ובכל זאת לחוות: דופק מואץ. כיווץ בבטן. מתח שרירי. חוסר שקט. דחף לבדוק. תחושת סכנה. הידיעה המודעת והתגובות הגופניות הקשורות לאיום משפיעות זו על זו, אבל הן אינן אותו תהליך. ולכן לפעמים המשפט: אבל אמרו לי שהכול בסדר אינו מספיק כדי שהגוף ירגיש מיד בטוח.
למה בדיקות המעקב כל כך מפעילות?
הימים שלפני ממוגרפיה, MRI, CT, בדיקות דם או ביקורת אונקולוגית יכולים להחזיר את האישה לתקופה שבה בדיקה אחת אכן שינתה את החיים. חדר ההמתנה. בית החולים. המכשיר. ההמתנה לפענוח. הטלפון מהרופא. לפעמים אפילו תאריך מסוים בלוח השנה. לחרדה המתעוררת סביב בדיקות הדמיה ומעקב אונקולוגי נהוג לעיתים לקרוא Scanxiety. היא יכולה להתבטא בקשיי שינה, עצבנות, מחשבות חוזרות, עיסוק מוגבר בגוף, קושי להתרכז או צורך חזק לקבל כבר את התוצאה. והיא אינה בהכרח אומרת שהאישה חיה בפחד לאורך כל השנה. לפעמים הפחד מתעורר בעיקר סביב רגעים שמחזירים את אי־הוודאות לקדמת הבמה.
מתי פחד טבעי מתחיל לתפוס יותר מדי מקום?
יש הבדל בין: אני חוששת לפני בדיקת המעקב. לבין מצב שבו הפחד מתחיל להשפיע באופן משמעותי על החיים. מחקר Delphi בינלאומי של Mutsaers ועמיתיה זיהה מאפיינים מרכזיים של FCR ברמה קלינית, ובהם עיסוק רב בחזרת המחלה, דאגה גבוהה ומתמשכת ודריכות מוגברת לתחושות גופניות. זהו קונצנזוס מומחים שנועד לסייע באפיון התופעה ודורש המשך תיקוף
אמפירי (Mutsaers et al., 2020). כדאי לשים לב, למשל, אם כל תחושה בגוף מובילה מיד למחשבה שהמחלה חזרה; קשה לתכנן קדימה כי אי אפשר לדעת; הגוף נבדק שוב ושוב; או להפך, קיימת הימנעות מבדיקות בגלל הפחד; חיפוש מידע רפואי הופך לעיסוק חוזר; תקופות המעקב משבשות משמעותית את השינה או התפקוד; או שהאפשרות של חזרת המחלה נמצאת ברקע של החלטות רבות בחיים. במצבים כאלה יש מקום להתייחס לפחד עצמו כחלק מהשיקום.
הפחד אינו נשאר רק בתוך הראש
פחד מחזרת המחלה יכול להיכנס גם לשאלות שאינן רפואיות: האם להזמין חופשה? האם להתחיל קשר חדש? האם להחליף עבודה? האם לתכנן שנה קדימה? האם להרשות לעצמי לשמוח בלי לחשוש שמשהו יקרה? האם לסמוך שוב על הגוף? הספרות המחקרית מצביעה על קשרים בין FCR לבין מצוקה רגשית, איכות חיים והתנהגויות בריאות שונות, אם כי המנגנונים וכיוון הקשרים אינם תמיד פשוטים או חד־כיווניים (Simard et al., 2013; Hall et al., 2019). מחקר רשת בקרב 803 נשים עם סרטן השד בחן את הקשרים בין FCR, חרדה ודיכאון ומצא שמדובר במבנים קשורים אך לא זהים, חיזוק לכך שלא נכון להתייחס ל־FCR פשוט כשם אחר לחרדה כללית (Yang et al., 2022).
מה ממשיך להחזיק את מעגל הפחד?
אצל כל אישה התמונה שונה, אבל כמה תהליכים יכולים להשתלב זה בזה. תשומת לב מוגברת לגוף יכולה לגרום לכך ששינויים קטנים מקבלים מיד תשומת לב. פרשנות מאיימת יכולה להפוך תחושה במהירות לסימן אפשרי לחזרת המחלה. חיפוש ודאות באמצעות בדיקות, חיפוש מידע או בקשת אישור יכול להרגיע לזמן קצר. ואז מגיעה הקלה זמנית, עד שהופעת תחושה חדשה מחזירה את אי־הוודאות והמעגל מתחיל שוב .אצל אחרות מופיע דווקא הכיוון ההפוך, הימנעות מבדיקות, מבתי חולים או משיחות על המחלה כדי לא לעורר את הפחד. שני הקצוות שונים מאוד, אבל שניהם יכולים להשאיר את האפשרות של חזרת המחלה במרכז החיים.
האם אפשר להפחית את הפחד מחזרת הסרטן?
המחקר מצביע על כך שכן. מטא־אנליזה של Tauber ועמיתיו מצאה שלהתערבויות פסיכולוגיות יש בממוצע השפעה קטנה אך מובהקת על הפחתת FCR, וההשפעה נשמרה גם במעקב בחלק מהמחקרים (Tauber et al., 2019). סקירה ומטא־אנליזה שהתמקדה בשורדות סרטן השד מצאה אף היא שהתערבויות פסיכולוגיות יכולות להפחית FCR, אם כי גודל ההשפעה והראיות משתנים בין התערבויות ומחקרים (Lyu et al., 2022). גם סקירה ומטא־אנליזה של התערבויות גוף־נפש מצאה ירידה ב־FCR בממוצע, לצד שונות בין המחקרים וההתערבויות (Hall et al., 2018). החשיבות הקלינית של הנושא ממשיכה לקבל הכרה: ב־2024 פורסמה ב־Cancer הצהרת קונצנזוס שקראה לפיתוח הנחיות ייעודיות לניהול FCR אצל מבוגרים שחיו עם סרטן .המשמעות אינה שצריך להגיע למצב שבו לעולם לא מפחדים. המטרה יכולה להיות אחרת: שהפחד יוכל להופיע, מבלי לקבל בכל פעם את השליטה על הגוף, המחשבות והחיים.
מה אפשר ללמוד לעשות אחרת?
אחת ההבחנות החשובות היא בין: מידע רפואי שמצריך פעולה לבין: פחד שמבקש עוד ודאות.
אם מופיע תסמין חדש, מתמשך או מדאיג, יש לפנות לצוות הרפואי בהתאם להנחיות המעקב האישיות. עבודה פסיכולוגית או גוף־נפש אינה תחליף לבירור רפואי. אבל כאשר ניתן מענה רפואי והפחד ממשיך לבקש שוב ושוב עוד בדיקה, עוד חיפוש ועוד אישור, אפשר להתחיל לבחון את המעגל עצמו.
מה הרגשתי בגוף? איזו מחשבה הופיעה מיד? איזה תרחיש בניתי? מה עשיתי כדי להירגע? האם הפעולה הייתה נחוצה רפואית? כמה זמן ההקלה החזיקה? ומה קורה בפעם הבאה שמופיעה תחושה? המטרה אינה ללמוד להתעלם מהגוף. המטרה היא לפתח דרך מדויקת יותר להקשיב לו, בלי שכל אות יהפוך מיד לאיום.
בין התעלמות לקטסטרופה יש מרחב
אחד האתגרים אחרי סרטן הוא ללמוד מחדש שאפשר להרגיש משהו בגוף בלי לדעת מיד מה משמעותו. כאב יכול להיות כאב. עייפות יכולה להיות עייפות. מתח יכול להיות מתח. ולפעמים תסמין אכן מצריך בירור רפואי. היכולת שאנחנו מבקשות לפתח אינה להחליט מראש שהכול רק חרדה. אבל גם לא להחליט מראש שכל תחושה היא סימן לכך שהמחלה חזרה .בין התעלמות מהגוף לבין פירוש של כל תחושה כסכנה יש מרחב של הקשבה, בירור ותגובה מותאמת.
איך זה מתחבר לצופן לריפוי גוף ונפש?
ב־צופן לריפוי גוף ונפש פחד מחזרת סרטן אינו נבחן רק כמחשבה שצריך להפסיק לחשוב. נקודת המבט רחבה יותר. אנחנו מבקשות להבין מה מפעיל את הפחד, כיצד הוא מתבטא בגוף, איזו משמעות ניתנת לתחושות, אילו דפוסי תגובה מופעלים, ומה מתוך כל זה ממשיך להשפיע על החיים היום.
לכן אנחנו יכולות לשאול: מה קורה בגוף ברגע שבו מופיעה תחושה? איזו משמעות אני נותנת לה? איזו מחשבה מגיעה מיד אחריה? מה אני עושה כדי להרגיש בטוחה? האם אני בודקת, מחפשת, נמנעת, מנסה לשלוט או זקוקה שוב לאישור? ומה מתוך דרכי ההתמודדות האלה היה קיים בחיי עוד לפני הסרטן ?כי לפעמים הסרטן יצר פחד שלא היה קודם. ולפעמים הוא פגש מערכת שלמה של דרכי התמודדות שכבר נבנו לאורך החיים. העבודה לכן אינה מתחילה בהכרח ביום שבו התקבלה האבחנה.
אנחנו יכולות לבחון גם חוויות חיים שקדמו למחלה: תקופות ממושכות של עומס, אובדן, חוסר ודאות, חוסר שליטה, חוויות ילדות, מערכות יחסים משמעותיות, חוויות רפואיות קודמות, ודפוסים שנבנו לאורך השנים .אצל אישה שלמדה להתמודד עם חוסר ודאות באמצעות צורך בשליטה, הסרטן יכול להעצים מאוד את הצורך לדעת ולבדוק. אצל אישה שהייתה דרוכה במשך שנים למה שקורה סביבה, הדריכות יכולה לקבל אחרי המחלה מוקד חדש, הגוף. אצל מי שהתקשתה לסמוך, יכולה להופיע עכשיו גם השאלה: האם אני יכולה לסמוך על הגוף שלי? ואצל מי שחוותה בעבר אובדן או אירועים שבהם המציאות השתנתה בבת אחת, חוויית הסרטן יכולה לפגוש שכבה מוכרת של חוסר ביטחון.
המטרה אינה לקבוע שחוויות העבר גרמו לסרטן. המטרה היא להבין איזה סיפור חיים פוגש היום את הפחד מחזרת המחלה, ואילו דרכי תגובה שנבנו בעבר עדיין פועלות בתוכו .כאשר מזוהה אירוע משמעותי או דפוס ישן, העבודה אינה נשארת רק ברמת ההבנה האינטלקטואלית. בוחנים את המשמעות שנוצרה סביבו, את הרגש, את תגובת הגוף, את האמונות ואת דרכי ההתנהגות שנקשרו אליו, ואת האופן שבו הם מופיעים כיום. במקביל מתייחסים למה שנוצר בתוך מסע הסרטן עצמו: לרגע האבחנה, לטיפולים, לבדיקות, לחוסר הוודאות, לתחושות הגוף, לפחד מתוצאות ולשינוי שיכול להתרחש ביחסים עם הגוף לאחר שהגוף עצמו הפך, בתקופה מסוימת, למקור של איום וחוסר ודאות. כך מתקבלת תמונה רחבה: מה היה לפני המחלה, מה התרחש בזמן המחלה והטיפולים, ומה ממשיך לפעול היום. ובתוך התמונה הזאת אפשר לבחון: מה מפעיל אותי? איזו תחושה בגוף מיד מקבלת אצלי משמעות של סכנה? מה אני עושה כדי להרגיש בטוחה? מה באמת משרת אותי, ומה רק מחזיר אותי שוב לאותו מעגל? איזו תגובה אחרת אני רוצה לפתח היום? המטרה אינה לבטל מעקב רפואי, להתעלם מתסמינים או לשכנע את עצמנו שהכול תמיד בסדר. המטרה היא לבנות בהדרגה הבחנה טובה יותר: בין מה שדורש בירור רפואי לבין מה שמפעיל את מעגל הפחד; בין הקשבה לגוף לבין ניטור בלתי פוסק; ובין האפשרות שהמחלה תחזור בעתיד לבין החיים שמתרחשים עכשיו.
הבדיקות יכולות להיות תקינות, והביטחון עדיין זקוק לזמן
פחד מחזרת סרטן אינו תמיד נעלם ברגע שמגיעה תוצאה טובה, כי תוצאה טובה יכולה לענות על השאלה הרפואית של היום. היא אינה יכולה להבטיח את המחר. ולכן אולי המטרה אינה להגיע ליום שבו המחשבה: ומה אם זה חזר? לעולם לא תופיע שוב. המטרה היא שהיא כבר לא תקבל באופן אוטומטי את כל הכוח. אפשר לשים לב אליה. לבדוק אם קיים צורך רפואי אמיתי. לפנות לבירור כשצריך. להקשיב לגוף. ואז, גם לחזור אל החיים. אחרי סרטן, ביטחון אינו בהכרח הידיעה ששום דבר רע לא יקרה שוב. הוא יכול להיבנות מתוך הידיעה שגם כשאי־הוודאות קיימת, היא אינה חייבת להחזיק את החיים בהמתנה.ובהדרגה, הגוף יכול לחזור להיות לא רק המקום שאנחנו בודקות כדי לוודא שאין בו סכנה, אלא גם המקום שדרכו אנחנו נעות, מרגישות, אוהבות, מתכננות, יוצרות וחיות.
מקורות מדעיים
- Critchley, H. D., & Harrison, N. A. (2013). Visceral influences on brain and behavior. Neuron, 77(4), 624–638. DOI: 10.1016/j.neuron.2013.02.008.
- Hall, D. L., Jimenez, R. B., Perez, G. K., Rabin, J., Quain, K., Yeh, G. Y., Park, E. R., & Peppercorn, J. M. (2019). Fear of cancer recurrence: A model examination of physical symptoms, emotional distress, and health behavior change. Journal of Oncology Practice, 15(9), e787–e797. DOI: 10.1200/JOP.18.00787.
- Hall, D. L., Luberto, C. M., Philpotts, L. L., Song, R., Park, E. R., & Yeh, G. Y. (2018). Mind-body interventions for fear of cancer recurrence: A systematic review and meta-analysis. Psycho-Oncology, 27(11), 2546–2558. DOI: 10.1002/pon.4757.
- Hall, D. L., Wagner, L. I., Lebel, S., Smith, A. B., Bergerot, C. D., & Park, E. R. (2024). Guidelines needed for the management of fear of cancer recurrence in adult survivors of cancer in the United States: A consensus statement. Cancer, 130(16), 2739–2742. DOI: 10.1002/cncr.35326.
- Khalsa, S. S., Adolphs, R., Cameron, O. G., Critchley, H. D., Davenport, P. W., Feinstein, J. S., Feusner, J. D., Garfinkel, S. N., Lane, R. D., Mehling, W. E., Meuret, A. E., Nemeroff, C. B., Oppenheimer, S., Petzschner, F. H., Pollatos, O., Rhudy, J. L., Schramm, L. P., Simmons, W. K., Stein, M. B., … Paulus, M. P. (2018). Interoception and mental health: A roadmap. Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging, 3(6), 501–513. DOI: 10.1016/j.bpsc.2017.12.004.
- Lebel, S., Ozakinci, G., Humphris, G., Mutsaers, B., Thewes, B., Prins, J., Dinkel, A., & Butow, P. (2016). From normal response to clinical problem: Definition and clinical features of fear of cancer recurrence. Supportive Care in Cancer, 24(8), 3265–3268. DOI: 10.1007/s00520-016-3272-5.
- LeDoux, J. E., & Pine, D. S. (2016). Using neuroscience to help understand fear and anxiety: A two-system framework. American Journal of Psychiatry, 173(11), 1083–1093. DOI: 10.1176/appi.ajp.2016.16030353.
- Luigjes-Huizer, Y. L., Tauber, N. M., Humphris, G., et al. (2022). What is the prevalence of fear of cancer recurrence in cancer survivors and patients? A systematic review and individual participant data meta-analysis. Psycho-Oncology, 31(6), 879–892. DOI: 10.1002/pon.5921.
- Lyu, M.-M., Siah, R. C.-J., Lam, A. S. L., & Cheng, K. K. F. (2022). The effect of psychological interventions on fear of cancer recurrence in breast cancer survivors: A systematic review and meta-analysis. Journal of Advanced Nursing, 78(10), 3069–3082. DOI: 10.1111/jan.15321.
- Mutsaers, B., Butow, P., Dinkel, A., Humphris, G., Maheu, C., Ozakinci, G., Prins, J., Sharpe, L., Smith, A. B., Thewes, B., & Lebel, S. (2020). Identifying the key characteristics of clinical fear of cancer recurrence: An international Delphi study. Psycho-Oncology, 29(2), 430–436. DOI: 10.1002/pon.5283.
- Schapira, L., Zheng, Y., Gelber, S. I., Poorvu, P., Ruddy, K. J., Tamimi, R. M., Peppercorn, J., Come, S. E., Borges, V. F., Partridge, A. H., & Rosenberg, S. M. (2022). Trajectories of fear of cancer recurrence in young breast cancer survivors. Cancer, 128(2), 335–343. DOI: 10.1002/cncr.33921.
- Simard, S., Thewes, B., Humphris, G., Dixon, M., Hayden, C., Mireskandari, S., & Ozakinci, G. (2013). Fear of cancer recurrence in adult cancer survivors: A systematic review of quantitative studies. Journal of Cancer Survivorship, 7(3), 300–322. DOI: 10.1007/s11764-013-0272-z.
- Tauber, N. M., O'Toole, M. S., Dinkel, A., et al. (2019). Effect of psychological intervention on fear of cancer recurrence: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Oncology, 37(31), 2899–2915. DOI: 10.1200/JCO.19.00572.
- Yang, Y., Sun, H., Luo, X., Li, W., Yang, F., Xu, W., et al. (2022). Network connectivity between fear of cancer recurrence, anxiety, and depression in breast cancer patients. Journal of Affective Disorders, 309, 358–367. DOI: 10.1016/j.jad.2022.04.119.