על הפער שבין סיום הטיפול הרפואי לבין החזרה לחיים – ועל פחד, עייפות, כאב והאמון בגוף שאולי עדיין לא חזרו יש רגע שמחכים לו במשך

על מערכת העצבים אחרי סרטן השד, דריכות, פחד מחזרת המחלה והפער בין מה שאנחנו יודעות לבין מה שהגוף עדיין מרגיש הטיפולים הסתיימו, הבדיקות תקינות, הרופא

שעות הלילה המאוחרות מגיעות, הבית כולו שוקע בשקט, אך עבור מחלימות ומתמודדות רבות בסרטן השד הלילה הופך לשדה קרב שקוף ומתיש. את שוכבת במיטה, העייפות

למה את יודעת שאין סכנה – אבל הגוף עדיין נדרך? למה את מחליטה שהפעם תציבי גבול – וברגע האמת שוב מרצה? למה את יודעת שאת

איך חוויות משמעותיות יכולות לעצב דפוסי תגובה שממשיכים להתעורר – גם כשהחיים כבר השתנו? לפעמים אנחנו יודעים שהמציאות השתנתה – אבל משהו בתוכנו עדיין מגיב