בתהליך אנחנו מזהות את הדפוסים, האמונות והתגובות האוטומטיות שמפעילים ומשמרים את מעגל החרדה ועובדות בשלושה רבדים:

מנטלי — מחשבות, אמונות, פרשנויות וצורך בוודאות או בשליטה.
רגשי — פחד, חוסר ודאות והמשמעות הרגשית שנקשרה למצבים מסוימים.
תחושתי־גופני — דריכות, נשימה, דופק, מתח ותחושות גוף שעלולות להפוך בעצמן למקור לאיום.

העבודה מתייחסת גם למנגנוני האיום והעוררות. האמיגדלה, שאפשר לחשוב עליה לצורך ההסבר כעל "חיישן הישרדות", משתתפת כחלק מרשת מוחית רחבה יותר בלמידה ובהערכת מידע שקיבל משמעות של איום. במצבי סטרס מעורבות גם מערכת העצבים האוטונומית ומערכות הסטרס, ובהן ציר ה־HPA.

המטרה היא לזהות את התגובה האוטומטית, לחזק את יכולת הוויסות וליצור בהדרגה מרווח חדש:

גירוי → זיהוי → ויסות → בחירה → תגובה חדשה

השינוי אינו בכך שלעולם לא תרגישי חרדה — אלא בכך שהחרדה אינה חייבת לנהל את הדרך שבה את מגיבה.

חשוב לדעת: תסמינים דמויי חרדה יכולים להיות קשורים גם למצבים רפואיים, לתרופות ולגורמים נוספים. כאשר עולה צורך בבירור רפואי, הטיפול הפסיכותרפויטי אינו מחליף אותו.