האירוע נמצא בעבר אבל דפוסים שנבנו בעקבותיו יכולים להמשיך לפעול בהווה
וויות משמעותיות ומשברי חיים יכולים להשפיע על הדרך שבה אנחנו מפרשות מצבים, מרגישות, מגיבות ובונות מערכות יחסים.
לפעמים ההשפעה ברורה — פחד, הימנעות, זיכרונות חודרניים או דריכות. במקרים אחרים היא יכולה להופיע כצורך בשליטה, ריצוי, קושי לסמוך, תגובתיות גבוהה, קושי להרפות או תחושה שצריך להיות מוכנה תמיד למה שעלול לקרות.
לכן השאלה אינה רק "מה קרה?", אלא גם:
"מה נלמד בעקבות מה שקרה — ומה ממשיך לפעול היום?"
תחושה בגוף → "אולי משהו לא בסדר" → פחד ודריכות → סריקה מוגברת של הגוף → יותר תחושות מורגשות → יותר פחד
כך יכול להיווצר דפוס שממשיך לפעול גם כאשר הבירור הרפואי תקין והמציאות השתנתה.
איך "צופן לריפוי גוף ונפש" מתייחסת לטראומה ולמשברי חיים?
בתהליך אנחנו מזהות את הדפוסים שנבנו בעקבות החוויה ואת האופן שבו הם מופעלים בהווה.
מנטלי — אמונות, משמעויות ופרשנויות שנוצרו בעקבות החוויה.
רגשי — רגשות ותגובות שנקשרו לאירוע או לתקופה.
תחושתי־גופני — דריכות, עוררות, תחושות גוף ותגובות אוטומטיות.
העבודה מתייחסת גם לתהליכים של למידת איום, זיכרון ותגובות מערכת העצבים, שבהם משתתפות האמיגדלה ורשתות מוחיות נוספות, לצד מערכות הסטרס והעוררות ובהן ציר ה־HPA.
לצד עיבוד החוויה, אנחנו עובדות על חיזוק הוויסות, זיהוי התגובה האוטומטית ובניית אפשרויות תגובה חדשות שמתאימות לחיים בהווה.
המטרה אינה למחוק את מה שקרה — אלא לשנות את האופן שבו מה שקרה ממשיך להשפיע על החיים היום.
חשוב לדעת: עבודה עם טראומה מותאמת לסוג החוויה, לעוצמת התסמינים ולצרכים של כל מטופלת. במצבים מסוימים נדרשת הערכה או התערבות ייעודית ממוקדת טראומה. טיפולים ממוקדי טראומה ו־EMDR נמנים עם ההתערבויות המומלצות ל־PTSD בהנחיות מקצועיות, כאשר הם ניתנים על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך.